שבועות זה לא חג של חלב

שמו המלא של החג בתורה הוא "חג הביכורים" או "חג הקציר" והיא החובה להביא לבית המקדש קרבן מן הצומח מראשית "ביכורי" האדמה (ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך) ביכורים הם הבשלת פירות מ -"שבעת המינים" שהבשילו ראשונה. יש המסבירים שהטעם הוא הבאת קרבן "שתי הלחם" שהם שני חלות מפני שהם הבאת הקרבן הראשון המובא מתבואת חיטים חדשה. (כך או כך מדובר בטהרת הצומח). כינוי שמו של החג לחג השבועות – נקרא על שם שחל בסיום ספירה של "שבעה שבועות" עד זמן מתן התורה, כי לא ניתן בתורה תאריך לחג אלא כתוב כי לאחר הפסח יש לספור שבעה שבועות וביום החמישים לחוג את החג.

אז אך מכל הנ"ל הגענו לחגוג בדברי חלב?

"מנהגים" חשוב להבהיר שמנהג הוא לא הלכה ולא חובה אלא כשמו כן הוא מנהג, בעבר היה מנהג לקשט את בתי הכנסת בעצי אילנות והגר"א ביטל מנהג זה כי שאר העמים קישטו אף הם באילנות בחג שלהם. כך הוא טבעו של "מנהג" בא והולך על פי טעם המקום הזמן והדין. אנו יודעים על מנהגים שונים בן עדות ישראל, למשל יהדות תימן נהגה מנהגים שונים בתכלית מיהדות אשכנז. (ביהדות תימן לא נהגו באכילת מאכלי חלב) המנהג לאכול דברי חלב ודבש בשבועות הגיע מיהדות צרפת ואשכנז במאה ה 14 והטעם הוא רמז מתוך לשון מטפורית "דבש וחלב תחת לשונך" ונמשלה תורה לדבש וחלב והוא ציור ’משלי‘ לדבר ערב ומתוק לחייך ומתוך שאנו רוצים לסמל שהתורה ערבה ומתוקה נהגו לאכול את המאכלים הללו שיש בהם מתיקות. טעם נוסף למנהג זה הוא כי בזמן זה עם ישראל קיבלו דיני כשרות ונתברר להם שכל כליהם נטרפו, ועל כן אסורים הם בשימוש. לא נותרה בידם הברירה אלא להסתפק במאכלי חלב, עד שיכשירו את הכלים. ויש עוד עשרות טעמים שונים והם כולם "דרושים" והכלל השווה שביניהם הוא- אסור לקיים מנהג שעובר על מצוות התורה, כי בזמנם של אותם אלו אשר קיימו מנהג זה, לא הייתה תעשייה מודרנית אלא אדם גידל בחצרו פרה וגם העגל היה יונק ממנה ובזמננו שדברי החלב מגיעים תוך עבירות חמורות והם איסורי תורה של "צער בעלי חיים" אותה הנאה מאכילתם היא הנאה הבאה בעבירה, ועוד שאסור לקנותם מדין "מסייע ביד עוברי עבירה" ולכן אין להעלות אותם על שולחן החג, ובשפע הגדול שיש בזמננו ניתן להחליפם במוצרים טבעיים ערבים ומתוקים.

מדוע נקראת ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש?

"ארץ זבת חלב ודבש". ר' אליעזר אומר: 'חלב' – זה חלב הפירות, 'דבש' – זה דבש תמרים (מכילתא דרשב"י, יג). "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. שתתן טעם בפירות" (רבינו בחיי, דברים כו).

"זבת חלב ודבש- דפירהא שמינין כחלב וחליין כדבש" (יהונתן בן עוזיאל, דברים ו, ג). "ארץ זבת חלב ודבש שלא לבד הזכיר להם מתנת ארץ נושבת אבל ארץ שמנה ומצלחת בכל פירותיה כי ה' הוא הטוב והמטיב" (עקידת יצחק, דברים שער פט). "כי הלא הוא יתברך אמר להעלותנו ממצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, היא ארץ שנשתבחה בשבעה מינים" (אלשיך במדבר כ). "ארץ זבת חלב ודבש, שהוא ארץ שפירותיה שמנים ומתוקים" (אלשיך דברים ו).

ארץ ישראל השתבחה בשבעת המינים ורק מהם היו מביאים לבית המקדש ואין בהם לא חלב צאן ולא דבש דבורים. "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנתֹ וּתְהמֹתֹ יצְֹאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂערָֹה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (הדבש המוזכר כאן הוא דבש תמרים) וכן המרגלים החוזרים מתור בארץ מתארים את טובה של הארץ "וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה" והביאו עמהם מפרותיה ולא מחלב הצאן.

גם לפי שיטת האומרים חלב הצאן, הרי שמדובר בזיבת החלב שנוטף מעצמו ראה רש"י דבר שיצא בלי יגיעה (מגילה ו, א). וטעם זבת – מגזרת זב מבשרו, דבר שיצא בלי יגיעה (אבן עזרא הפירוש הקצר, שמות לג). החלב מסמל פריון, שפע, תנובה. החלב כפועל יוצא של הריון הוא סמל הפריון. לסיכום אנו יכולים בחג לסמל את מתיקות התורה בדבש סילאן ושאר דברים שערבים ללשון. חג שמח.