כפרות

מרן שולחן ערוך: יש למנוע המנהג (שו"ע או"ח ס' תר"ה)

בהדפסה הראשונה של שולחן ערוך, אורח חיים, הייתה הכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".בהדפסות מאוחרות הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא", עוד כתב "יש למנוע המנהג".

אף הרשב"א (שו"ת הרשב"א, א סימן שצ"ה) והרמב"ן (כמובא בבית יוסף אורח חיים סימן תר"ה) התנגדו למנהג זה, והרמב"ם כלל לא מזכירו ועל כן גם לא היה נהוג בתימן.

הרב חיים דוד הלוי, מחבר קיצור שולחן ערוך מקור חיים: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים"  (שו"ת עשה לך רב, חלק ג, כ).
שב ואל תעשה עדיף – הוא מונח תלמודי לפסיקת הלכה כאשר יש ספק. רבי אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ מסביר זאת בדיוק רב "יש דברים שהמניעה היא טובה עד מאד, כגון בכל דבר שיש לחוש אחד מני אלף שיש צד נדנוד עברה ושאין מצווה ברורה – שב ואל תעשה עדיף".

הכפרות בתרנגולים הם אינם מצווה אלא מנהג של חלק קטן מאוד בעם ישראל, אין במנהג זה 'חשש לנדנוד עבירה אחד מיני אלף' כלשונו אלא עבירות גמורות מהתורה של צער בעלי חיים. סבלם של תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי הצפיפות בהם הם מגודלים, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ללא אוכל ומים ובהמתנה ממושכת בתנאים קשים, נמצא שמתוך הרצון לקיים מנהג עוברים על עבירות מהתורה.

ההתעקשות לקיום מנהג זה בזמננו דווקא בתרנגולים הוא פסיכולוגי ולא דתי.