כשרות וטבעונות

לאחרונה פורסמו תחקירים החושפים את הציבור לפרקטיקות האכזריות כלפי בעלי חיים בתעשיית המזון. עניין זה דחף חלק מהציבור להימנע מצריכה של מוצרים מן החי. הגל הגואה של הטבעונות והצמחונות בארצנו העלה לשיח הציבורי את שאלת היחס של היהדות אל התופעה. אני גדלתי בבית דתי וצמחוני ודור שלישי לדתיים צמחונים כך שהשילוב בין יהדות וצמחונות מלווה אותי כל חיי. אני זוכר היטב כיצד נאלצנו להתאים היבטים שונים של הפולקלור היהודי אל אורח החיים שהנהגנו בביתנו. כך למשל, בזמירות שבת שינינו את המלים של השיר 'מה ידידות מנוחתך' כדי שיתאימו לשולחן השבת הצמחוני. במקום "מבעוד יום מוכנים תרנגולים מפוטמים"  נהגנו לשיר מבעוד יום מוכנות הביצים שבחמין. באותה עת צמחונות הייתה דבר חריג בחברה הישראלית, לא כל שכן כשמדובר בציבור דתי. כיום אני ובני ביתי מנהלים בית דתי וטבעוני.

הקריאה לטבעונות היא למעשה פועל מחייב של התעשייה: גריסת אפרוחים זכרים למוות, קיטום מקורם של אפרוחים ללא הרדמה, חשמול תרנגולות למוות, "השבחה גנטית" – שיטת גדילה של עופות שיצרה עיוותים פיזיולוגיים בגופם, עגלים כלואים בכלובים צרים כדי לשמור על בשר עגל רך, הפרדת עגלים בשעת הלידה מאמם, וכיוצא באלה הם פניה של התעשייה.

צער בעלי חיים הוא איסור חמור מדאורייתא. בתקופת התנ"ך לא היה צער בעלי חיים, שכן לא הייתה תעשייה ולא היה צער גם לא בחליבה. העגל הנולד היה יונק ולא היה מופרד מאימו, כפי שנאמר "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב), אמרו חז"ל "זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בתורתו שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ" (ויקרא רבה כז). המציאות ברפתות כיום היא שהעגל מופרד מאמו מרגע לידתו ומקבל תחליפי חלב. הסיבה לבהילות ההפרדה היא כדי למנוע מצב בו העגל ינק חלב שמיועד לצרכי התעשייה. בתקופת התנ"ך לא היו כלובי סוללה (כלובים מתכת צרים אליהן נדחסות התרנגולות).

נושא הכשרות לא מהווה בעיה למי שטבעוני אלא למי שאינו טבעוני. הרב יוסף חיים כותב בספרו – בן איש חי הלכות: "כל עוף ובהמה אם ישחטו אחרת לפניה תצטמק ריאה שלה מחמת הפחד וקיימא לן ריאה שצמקה כולה ואפילו רובה מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה הרי זו טרפה" באותה הלכה מוסיף הרב ואומר שיש בכך גם איסור צער בעלי חיים, ולכן צריך שיתרחקו מאצל השוחט באופן שלא יראו התרנגולים את השחיטה.

השחיטה היום בתעשייה עוברת על איסור צער בעלי חיים, שכן כל עוף ובהמה יודע ומבין שהולך הוא לשחיטה עוד טרם מגיע זמנו. לפני כעשרים שנה הגיע לישיבה בה למדתי רב פוסק שברבות הימים הפך לרב ראשי בישראל ומסר שיעור בהלכה. לאחר השיעור הסיעו אותו לירושלים ואני התלוויתי אליו לנסיעה. הצגתי בפני הרב את ההלכה הזו, של הרב יוסף חיים, ושאלתי אותו איך לא חוששים לכך? הוא ענה לי בזו הלשון: "שאלת שאלה יפה וטובה ואין לי תשובה לכך".

תיעוד המציאות בתעשייה מציב אותנו מול עברות חמורות מהתורה, מה שהעלה לשיח הציבורי והדתי את שאלת תוקף הכשרות: כיצד תתכן כשרות המכילה בתוכה עברה על צער בעלי חיים?

אנו מורגלים להסתכל על גוף הדבר ולא על דרך הגעתו. דרך הגעתו של הדבר היא אשר אוסרתו. אין די שגוף הדבר כשר אלא חשובה לא פחות הדרך שהגיע אלינו, בדיוק על אותו משקל של דבר הגנוב והגזול. השאלה המתבקשת היא האם מותר לשתות חלב כשר שנחלב תוך איסור תורה של 'צער בעלי חיים'? או האם מותר לאכול ביצים כשרות שהוטלו תוך כדי התעללות קשה בתרנגולות? התשובה מחייבת אותנו התבוננות פנימית בהגינות וביושרה והתשובה היא כמובן שלא, עפ"י ההלכה היהודית אסור לנו לרכוש בשר, ביצים וחלב שמקורם בתעשייה. "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ" היא מצוות לא תעשה, מצווה זו כוללת בתוכה איסור המסייע בידי עוברי עבירה, מי שהוא חוטא אסור לנו לגרום לו שימשיך בחטאו עוד ועוד. הווה אומר, אסור לסייע לאדם להמשיך ולקיים עבירה. הרמב"ם פסק כך: "כל המכשיל עיוור בדרך…או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות ליבו הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: 'ולפני עיוור, לא תיתן מכשול"' (הלכות רוצח י"ב,י). כך נפסק להלכה ולכן האיסור הוודאי והמוחלט הוא בקניית מוצרים מן החי, כי עצם הרכישה תומכת בשיטת הגידול של התעשייה, הווי אומר תומכת ומקיימת את המשכו של איסור צער בעלי החיים.

מי שיש יראת שמיים בלבו אינו יכול להיות שותף פעיל לאיסור תורה ולחזק את ידיהם של עוברי העבירה בממונם.